בני את מודי חב' לבניין בע"מ נ' שוחט אסנת

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה מבקש התובעת לחייב את הנתבעת בסכום של 52,490 ₪ וכן תביעה שכנגד במסגרתה מבקשת הנתבעת (להלן: "התובעת שכנגד") לחייב את הנתבעת שכנגד בסכום של 135,566 ₪.

עפ"י כתב התביעה, התובעת הינה חברה רשומה בישראל אשר עיסוקה בביצוע עבודות בנייה ושיפוצים. התובעת ביצעה עבור הנתבעת עבודות תוספות בנייה ושיפוצים לפי הסכם מיום 10.7.08 וכן ביצעה עבורה עבודות ותוספות להסכם המקורי על פי הסכם נוסף.

לא כל העבודות אשר נקבעו בהסכם הנוסף ("הסכם התוספות") בוצעו, אלא רק העבודות תמורת הסך של 20,790 ₪, כאשר ביצוע יתרת התוספות בוטלו על ידי הנתבעת.

הסכום אותו התחייבה הנתבעת לשלם בגין ההסכם הראשון הינו 140,000 ₪ בתוספת מע"מ ובסך הכל, כולל עבודות התוספות שבוצעו התחייבה הנתבעת לשלם סך כולל של כ- 182,490 ₪.

אחרי סיום העבודות מסרה הנתבעת לתובע רשימת השלמות ותיקונים, לפי הנחיית אדריכל מטעמה. סוכם כי התובעת תשלים העבודות והתיקונים לפי ההנחיות וכנגד זאת תשלם יתרת חובה לתובעת, כשתוך כדי ביצוע העבודות שילמה סך כולל של 130,000 ₪.

התובעת השלימה כל התחייבויותיה למעט תיקוני צבע שביקשה לתאם מועד להשלמתם.

למרות האמור, סירבה הנתבעת לשלם לתובעת את יתרת חובה.

התובעת שלחה מכתב ממשרד באי כוחה, ובו דרשה פירעון החוב כלפיה אולם מכתב זה לא נענה.

בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד נטען כי, הנתבעת (התובעת שכנגד) רצתה להרחיב ביתה בתוספת בנייה ואחר כך לשפץ החלל הקיים.

במהלך חודש יולי 2008 נחתם הסכם בין התובעת לבין הנתבעת, לפיו תבצע הנתבעת את עבודות השיפוץ והבנייה, ועבור ביצוע עבודות אלו, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 140,000 ₪ כולל מע"מ.

העבודות החלו, ואולם התובעת (הנתבעת שכנגד) לא עמדה בתקנים סטנדרטיים, השתמשה בחומרים זולים, ובפועלים לא מיומנים, תוך הפרת כללי הבטיחות. בנוסף התובעת לא עבדה לפי מפרט האדריכל שנשכר ע"י התובעת, וכשביצעה את אותן עבודות, ביקשה תוספת תשלום עבורן. כך לדוגמא, התבקשה הנתבעת לשלם סך של 5,000 ₪ עבור ארון חשמל, אף שזה מצוין ומפורט במפרט, סירבה לבצע רלסים אף שהמפרט כולל חיזוקים למדרגות וכלול הן בהצעת המחיר של הנתבעת והן במפרט וכן כך היו פני הדברים אף באשר לעבודות הגבס, לדודי השמש ועוד.

משנתגלעו חילוקי דעות בין התובעת לנתבעת, נטשה התובעת את דירת הנתבעת, בטרם השלימה את השיפוץ והותירה דירה שאינה ראויה למגורים. מנהל התובעת נימק את הנטישה בכך שהוא מפסיד, למרות שקיבל כתשעים אחוז מסכום החוזה, ולמרות שחלק נרחב מהעבודות כלל לא הגיע לידי ביצוע.

התובעת העמידה את הדירה לבדיקה מקיפה של מהנדס, אינג' אליעזר גוכמן, שיבדוק את הדירה ואת התוספת באופן יסודי. דעתו של המהנדס הייתה שעלות התיקונים הכוללת בריצוף, קיר, חלונות, חשמל, וכו' היא 97,066 ₪. בנוסף סבר המהנדס כי אם היה צורך בקבלני משנה נפרדים, צפוי עלות התיקונים לעלות בעוד 50%. המהנדס העריך בחוות דעתו את משך הזמן שיידרש לשם תיקון הליקויים , כשלושה שבועות.

ביום 14.01.10 הסכימו הצדדים על מינויו של המהנדס אייל שנהב כמומחה מוסכם שייתן דעתו לעניין ליקויי הבניה תוך התייחסות לחוות דעת מומחה הנתבעת, לתוכנית האדריכלית, תוכנית המהנדס וכן להסכמים.

ביום 03.03.10 נתן המומחה את חוות דעתו וקבע כי ערך תיקון הליקויים הנו 28,160 ₪ כולל פיקוח.

ביום 23.11.10 הודיע ב"כ הנתבעת לביהמ"ש שאין לנתבעת אמון בתובעת ואין היא מוכנה לכניסתה לביצוע תיקונים. בהמשך אותו פרוטוקול ציין ב"כ התובעת שנעשו תיקוני חשמל שהיו אקוטיים לחיי התובעת.

ביום 23.11.10 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסכמה לפיה בית המשפט ייתן את פסיקתו בתביעה ובתביעה שכנגד לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט על דרך הפשרה וללא צורך בהנמקה, לאחר שהצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית ולאחר שהצדדים ייחקרו ובאי כוחם יסכמו טענותיהם בכתב.

ביום 26.06.11 נחקרו המצהירים על תצהיריהם .

לאחר שעיינתי בכל החומר והמסמכים אשר הוגשו לביהמ"ש, שמעתי את עדויות הצדדים, וקראתי את סיכומי ב"כ הצדדים הנני מורה לנתבעת (התובעת שכנגד) לשלם לתובעת( הנתבעת שכנגד) סך 27,500 ₪ כסכום כולל לסילוק התביעה והתביעה שכנגד.